פסק-דין בתיק ת"ק 009949/02

1.     התובע, השכיר לנתבעת, חברה העוסקת בהבאת פועלים זרים מרומניה, דירה המצויה ברח' שבי-ציון 109 ברמת השרון וזאת בהתאם להסכם השכירות שצורף לכתב התביעה (להלן: ההסכם). התובע טען בתביעתו כי הנתבעת שיכנה בדירה פועלים רבים, דבר שגרם לצריכת חשמל גבוהה וכי הנתבעת לא שילמה חוב בסך של 7,624 ש"ח לחברת החשמל כך שהתובע נאלץ לפרוע את החוב לחברת החשמל. התובע עותר בתביעתו לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 7,624 ש"ח בגין חוב ששולם לחברת החשמל על פי חשבון החשמל שצורף לתביעה.

2.     הנתבעת טענה כי שילמה את חשבונות החשמל לאורך תקופת השכירות. כן טענה הנתבעת כי התובע השכיר חלקים אחרים של הבית לדיירים נוספים אשר אף הם השתמשו בחשמל והתחברו למונה. כן טענה הנתבעת כי בתשובה לפנייתה לחברת החשמל, לבירור פשר החוב נענתה כי הגישה למונה לא התאפשרה בשל קיום שער נעול וכי המונה הוחלף לאחר תום תקופת השכירות, ביום 7/3/01 שכן נמצא שבור.

3.     התובע העיד כי מר יהודה מני טיפל מטעמו בהשכרת הדירה לנתבעת וכי בבעלותו שתי דירות ומחסן מתוכם, דירה אחת, הושכרה לנתבעת והדירה השניה הושכרה לאדם אחר. התובע העיד כי אינו יודע כמה מוני חשמל יש במקום.

4.     מר מני העיד כי במקום היו שני מוני חשמל אך התקבל רק חשבון אחד וכי נציג הנתבעת, הסכים לשלם את כל חשבונות החשמל למרות שהוא גבה מהדייר הנוסף כספים עבור חשמל, על פי המונה הנוסף. מר מני הודה בעדותו כי המונה הנוסף, הותקן על ידו ואין מדובר במונה של חברת החשמל וכי למעשה היה רק מונה אחד של חברת חשמל.

5.     נציג הנתבעת, מר יהושע הירש, העיד כי הנתבעת שילמה את חשבונות החשמל במשך כל תקופת השכירות, עד סוף פברואר 2001 וכי התברר לו שהנתבעת שילמה את חשבונות החשמל גם בגין צריכת חשמל על ידי דיירים אחרים להם הושכרה דירה נוספת.

כן העיד נציג הנתבעת כי רק לאחר תום תקופת השכירות, פנה אליו מר מני בטענה כי קיים חוב והוא פנה לחברת החשמל לברר פשר החוב כפי שעולה מההתכתבות שצורפה לכתב התביעה.

כן הגיש מר הירש, עותקים של חשבונות חשמל, נ/1, המעידים על כך שהנתבעת שילמה חשבונות חשמל שהוצאו על שמה במהלך תקופת השכירות.

6.     עוד העיד מטעם הנתבעת מר רפי נגר שעבד אצל הנתבעת באותה תקופה וגילה, על פי עדותו, שיש כבל המתחבר למונה החשמל של הדירה.

7.     מהעדויות והמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי הנתבעת שכרה את הדירה לתקופה שבין 17/2/00 ועד 16/2/01.

חשבון החשמל נשוא התביעה, נערך ביום 30/4/01, דהיינו לאחר תום תקופת השכירות.

כאמור, הנתבעת פנתה לחברת החשמל לברר פשר החשבון. ממכתב התשובה של חברת החשמל מיום 9/8/01 (צורף לכתב התביעה), עולה כי לא התאפשרה גישה למונה החשמל בשל קיומו של שער נעול וכי חשבונות החשמל נערכו על בסיס הערכת צריכה ולא על פי קריאת מונה.

כן עולה מאותו מכתב כי המונה הרלבנטי, נבדק בחודש פברואר 2000 ובתאריך 7/3/01 הוחלף  כיוון שמכסה המונה, נמצא שבור. חשבון החשמל נשוא התביעה משקף על כן, כאמור בתשובת חברת החשמל, את ההפרש בין צריכת החשמל בפועל לבין החשבונות שנערכו על בסיס הערכת צריכה לתקופה שבין 2/00 ועד 4/01.

8.     לאחר ששמעתי ושקלתי עדויות הצדדים, נראה כי אכן חשבון החשמל, משקף גם צריכת חשמל בדירה נוספת מעבר לזאת שהושכרה לנתבעת שכן הן התובע והן מר מני, הודו בעדותם כי דירה נוספת הושכרה לאחר ומר מני אף גבה מהשוכר הנוסף תשלום עבור חשמל בעוד שבמקום היה קיים רק מונה אחד של חברת החשמל.

מאידך, איני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין לחייבה בתשלום החוב שכן שילמה את חשבונות החשמל במועד וכי קיומו של שער נעול שלא אפשר קריאת המונה, הינו בגדר מחדל הרובץ לפתחו של התובע, בלבד.

מחשבונות החשמל ששולמו על ידי הנתבעת, נ/1, עולה כי מדובר בחשבונות בסכומים נמוכים יחסית, בהם צויין במפורש כי החשבון נערך על בסיס הערכה בלבד. כן העיד נציג הנתבעת כי נודע לו על הדייר הנוסף לאחר שלושה-ארבעה חודשים, כך שהנתבעת יכלה לפנות במהלך תקופת השכירות לחברת החשמל לברר פשר הוצאת החשבון על בסיס הערכה בלבד ולדרוש עריכת חשבון על סמך קריאת המונה בפועל.

לפיכך ובהתחשב בכך שדייר נוסף התחבר למונה החשמל כך שחשבון החשמל משקף את צריכת החשמל הן בדירה שהושכרה לנתבעת והן בדירה שהושכרה לאדם נוסף, הגעתי לכלל מסקנה כי יהא זה ראוי וצודק לחייב את הנתבעת להשיב לתובע, מחצית מסכום חשבון ההפרשים ובאופן יחסי לתקופת השכירות.

9.     מחשבון החשמל שצורף לתביעה עולה כי החיוב בגין הפרשי צריכה בין קריאת מונה 55503 שנערכה על פי מכתב חברת חשמל, בחודש פברואר 2000 ועד ליום 7/3/01 בו נרשמה קריאת מונה במצב 74826, מסתכם בסך של 5,992 ש"ח ובצירוף החלק היחסי של המע"מ, בסך כולל של 7,011 ש"ח.

כפי שעולה מהסכם השכירות, הדירה הושכרה לנתבעת מיום 17/2/00 עד ליום 16/12/01, כך שיש להפחית מחשבון ההפרשים, חלק יחסי בגין צריכה של חודש אחד מתוך תקופת 13 חודשים בגינם נערך חשבון ההפרשים, כך שהחשבון עבור 12 חודשי צריכה מסתכם בסך כולל של 6,471 ש"ח

(12x 7,011:13).